הנחת המוצא של שיטת הביטחון הקולקטיבי נטועה בתפיסה כי ניתן להבטיח את השלום והביטחון של כלל מדינות העולם באמצעות כינון גוף ריכוזי בעל סמכות להפעיל כוח , ובעל אמצעים להפעילו בעצמה כזו שתרתיע כל מדינה משימוש תוקפני בכוחה היא , ובה בעת תבטיח לכל מדינה שלא תהיה קורבן חסר אונים של תוקפנות . תפיסה זו , בתורה , נטועה ברעיון שסולידריות בינלאומית במסגרתה מתחייבות כלל המדינות להתגייס לעזרת כל מדינה מותקפת בסכסוך שאינו מעניינן , אינה רק אוטופיה מוסרית אלא אופציה ריאליסטית בניהול היחסים הבינלאומיים המכוונת להבטחת השלום והביטחון והניתנת להסדר נורמטיבי . תרגומו של רעיון זה לכלל מציאות פוליטית ומוסדית אינו פרי של משיכת קולמוס , והוא מחייב את התקיימותם של כמה תנאי סף סובייקטיביים ואובייקטיביים . '" מן הבחינה הסובייקטיבית , מדינות נדרשות להיות נכונות להכפיף את מה שנתפס 170 . Claude , supra note 28 , at p . 223 169 שימוש אסור בכוח הוא שימוש המפר את הוראת סעיף < 4 > 2 למגילת האו"ם . תוקפנות היא מושג רחב יותר . ראו דיון להל ן בתת פרק 5 . 3 . 2 . 1 ( ג 171 . < על מנגנוני יישוב סכסוכים בדרכי שלום ראו הדיון ב...
אל הספר