המכתם "כשהתותחים רועמים , המשפט , "שותק שטבע המשפטן והפילוסוף הרומי קיקרו , ' הוא קלישאה ידועה . כדרכן של קלישאות , יש להודות , היתר , מגולמת בו אמת רבה , במובן זה שהוא שיקף את האופן בו נתפסה המציאות במשך אלפי שנים . זו אינה עוד תפיסת המציאות המקובלת . כיום , לא זו בלבד ש"כשהתותחים רועמים , המשפט אינו שותק" , אלא שהמשפט בכלל - והמשפט הבינלאומי בפרט - מספק את מסגרת השירו הדומיננטית לחשיבה על עצם השימוש בכוח , על אופן השימוש בו , על היחס בין ביטחון לבין זכויות אדם , על אחריות להפרתן של זכויות אדם ועל חלופות לשימוש בכוח . אין להבין מכך כי המציאות בה אנו חיים נעדרת אלימות , או אף שהמשפט הבינלאומי מתמודד כהלכה עם מופעיה השונים , לא כל שכן עם שורשיה . אמירה כזו תהיה מופרכת על פניה . אך יש בכך כדי לומר שהמשפט הבינלאומי מהווה הן את מסגרת השיח של היחסים הבינלאומיים והן את השפה המשותפת למדינות , לארגונים , למוסדות ולבני אדם בעידן הנוכחי , וממילא הוא מתווה את האופן בו אנו מבנים את המציאות ומבקשים להסדיר אותה על מנת להתמודד עם האלימות המאפיינת אותה , ותוך מזעור הנזק והסבל הגלומים בה . בה במידה שהה...
אל הספר