מקרה מיוחד במינו של גיור בתרמית אירע בשנת התרס"ח ( 1908 ) בקהיר , ובו התעוררה הלכה למעשה שאלת הפקעת הגרות למפרע . פרטי המקרה מובאים בספר תשובותיו של הרב אהרן מנדל הכהן , הרב הראשי האשכנזי של קהיר באותה עת . מוסלמי בן עשרים ושתיים ביקש לשאת יהודייה בת עשרים וארבע . האשה סירבה בכל תוקף , והתרצתה רק משהבטיח האיש להתגייר . בית הדין לא נאות בתחילה לקבלו , אך הוא הפציר בבית הדיז , עד שהסכים לבסוף לגיירו . לפי דרישת בית הדין העלה על הכתב את בקשתו להתגייר , וחתם בשם מסוים . עוד הביא , לפי דרישת בית הדין , תעודה חתומה על ידי אנשים מסוימים המעידים על אמיתות שמו וגילו . לאחר שנמסר לבית הדין שאין מניעה ממשלתית לערוך את הגיור , נערך גיורו על ידי בית הדין ככל "חוקי : "הגירות קבלת מצוות בפני שלושה , הטפת דם ברית ( באשר הוא ישמעאלי מהול ) וטבילה . מיד לאחר מכן נסעו השניים לפורט סעיד , שם ישב האיש "בתור ישמעאל גמור מעורב עם כל חבריו . "הגויים לאחר זמן קצר נישאו . לנישואים אלה היה הד רב בפורט סעיד , שתושביה לא ידעו על גיור האיש וחשבו שיהודייה נישאה למוסלמי . או אז כתב האיש מאמר בעיתון ? "כי כאשר יש מי ש...
אל הספר