עד כה נמצאנו למדים , כי אפשר שגיור יהיה בטל מעיקרא גם בדיעבד , אם ברור לנו שלמתגייר לא היתה כוונה לקבל מצוות . יש הגורסים קיומה של דרך אחרת , המביאה אף היא , בתנאים מסוימים , לביטולו של הגיור למפרע . לשיטה זו , גיור שנעשה בשל מניעים זרים , הוא גיור על תנאי , שתוקפו תלוי בהתנהגות המתגייר לאחר גיורו . התנהג המתגייר כיהודי — יהיה גיורו תקף ; המשיך המתגייר בהתנהגותו הקודמת — תפקע גרותו למפרע . שתי הדרכים דומות , בכך שהן מביאות לבטלות הגיור — ולמפרע . ברם , יש הבדלים עיוניים ומעשיים בין שתי הדרכים , כפי שיתבאר להלן . תחילה ראוי להטעים , כי לשיטה הראשונה אין מדובר בהפקעת הגיור למפרע , אלא בהצהרה על בטלותו . לעומת זאת , לפי השיטה המצדדת בגיור על תנאי , יש כאן הפקעה קונסטיטוטיבית של הגיור , שהיה על תנאי עד לקביעה בדבר ביטולו . בדרך זו מסתבר לראות את מעמדו של המתגייר בתקופת ההמתנה כספק גר . 127 שו"ת הרמ"א , מהדורת הרב זיו , ירושלים , תשל"א , סי' פו , עמ' שנח . וראה : שו"ע חו"מ , סי' רה , סע' יב . וכן ראה : טור לחו"מ , שם . בית יוסף ( ד"ה ודוקא באונס ) מציין , כי בעל העיטור גרס , שסברה זו כתובה ...
אל הספר