כלל גדול הוא בתורת הגיור , שאין גיור לחצאין . כלל זה הוזכר בעת שנידונה קבלת המצוות החלקית . במשנת התנאים הוטעם , כי קבלת מצוות "חוץ מדבר אחד" היא פסולה , ואין תנאי ושיור בגיור . כשם שאין יהדות למחצה , כך אין גרות לשיעורין . על מלוא משמעותו של כלל זה אפשר יהיה לעמוד בחלק זה , העוסק במעשה הגיור . בחלק הראשון , שעסק במהותו של גיור , נבחנה ההשקפה , כי תכלית המילה היא להסיר את טומאת הנכרים , ואילו הטבילה בלבד — היא המכניסה לקדושת ישראל . בדרך זו היו שהטעימו , כי חלקה של המילה בגיור הוא הסרת הערלה , או הערלות , היינו הסרת מעכב לגיור — להבדיל מן הטבילה , שהיא המעשה שבו נוצר הגיור . 139 לפי השקפה אחרת , יש להבחין בין הטבילה כמעשה גיור לבין המילה כמצווה . היו שהטעימו , כי הטפת דם ברית בגר מהול היא מצווה גרידא , ואיננה מדין גרות , "" והיו שביקשו לשם כך להסתמך על שיטת הרמב"ן — "שכל הנימול למצוותו אינו מטיף . "דם הצד השווה שבכל הדעות האמורות מצוי בהבחנה בין המילה לטבילה : "בניגוד למילה , השתיכות הטבילה לסדר הגירות אינה עקב שם מצוה או חובה שבה , כי לבד חלותה כפעולה של גירות , אין שום חלות קיום צפונ...
אל הספר