בתחילת פרק שביעי במסכת שבת , דנה הגמרא בגר שהתגייר בין נכרים . מדברי הגמרא בעניין זה — כפי שנתבארו על ידי ראשונים — עולה הבחנה חשובה לדינא , בין קבלת המצוות לבין הודעת המצוות . בדין המשנה , לגבי מי שאינו יודע עיקר שבת , סוברים רב ושמואל כי "מתניתין בתינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר לבין . "הנכרים הקושי לעניין הגיור הוא : היאך מי שהתגייר לא ידע כלל על מצוות שבת , והרי גיור חייב להיות בפני שלושה , ומדין הגיור הוא שבית הדין מודיע לגר את המצוות ? לקושי זה נדרשים בעלי התוספות , בקובעם שהגיור היה אמנם בפני שלושה , אלא ש"לא הודיעוהו מצות . "שבת הרמב"ן מקבל ביאור זה ומוסיף עליו כגון שנתגייר בפני שלשה והודיעוהו מקצת מצות אחרות ולא הודיעוהו מצות שבת , או שטעו ולא הודיעוהו , שאלו נתגייר בינו לבין עצמו אינו גר . לפי הדרך הראשונה לא טעה בית הדין , שכן עליו להודיע מקצת המצוות , ואפשר שמצוות שבת היא בין המצוות שלא הודיעו לגר . נראה כי דרך זו היתה מוקשית לרמב"ן , שכן אין מסתברת הודעת מקצת מצוות לגר שאינה כוללת את מצוות שבת — מה עוד שהודעת העונש על חילול שבת מוזכרת במפורש בברייתא ביבמות . העובדה שלא...
אל הספר