ויטגנשטיין טוען שילדים כמבוגרים משחקים בלי הרף משחקי שפה . דרך המשחקים האלה לומדים ילדים כיצד להמשיך את המשחק בכוחות עצמם . הנה הדגמה נוספת משלי , שהיא פיתוח לקו שנרמז אצל ויטגנשטיין : הוראת שפה היא משחק שפה . אב מטייל עם בתו הפעוטה . הם עוברים בשדה פורח בדרכם אל הרפת בקיבוץ . האב מתעכב על יד פרח , מצביע עליו ואומר " הנה . "פרח מתחיל משחק שפה ובעקבותיו נלמד אחד מכללי המשחק שאנשים נוהגים לשחק בקשר לפרחים : "בואי נריח את , "הפרח נשימה עמוקה , "א ה ה , איזה ריח טוב . " ! הבת למדה חלק חשוב ממשחק השפה של . "פרח" היא לא למדה את הגדרתה של המילה פרח , ואפשר שלא תלמד הגדרה כזאת לעולם ; היא למדה לקשור פרח אל ריח . בחלוף הזמן אולי תלמד לקשור את הפרח לצבע , ואולי גם לשמות של פרחים ושל משפחות פרחים לקראת מבחן הבגרות בהגדרת צמחים , משחק שפה מורכב ועשיר שאחדים מאתנו משחקים כשאנו לומדים בוטניקה . אחר כך אולי תלמד משחק שפה נוסף שבו אומרים "תודה" על פרחים הניתנים כמתנת יום הולדת , או להבדיל — פרחים השזורים בזרי אבל בלוויות ובימי זיכרון , ועוד ועוד . אולם נחזור לטיול בשניים . הגיעו האב ובתו אל הרפת והנה ...
אל הספר