בשנת 1969 התפרסמו תוצאות של מחקר משותף של שני חוקרים , אנשי ברקלי , האנתרופולוג ברנט ברלין והבלשן פול קיי . הם קראו תיגר על הדעה הרווחת שהשונות בין השפות הילידיות בינן לבין עצמן ובינן לבין שפות אירופה מעידה על רלטיביזם קיצוני , הגורס שהשוני בין השפות מעיד גם על שוני בחשיבה . הרי , יגרסו הרלטיביסטים , מי שיש בשפתו רק שלושה מושגי צבע רואה את העולם רק בשלושה צבעים . ואם בצבעים כך , שעניינם קליטה חושית פשוטה , במושגים מורכבים לא כל שכן . ברלין וקיי קראו תיגר על ההנחה הרלטיביסטית הזאת , וביססו את הדעה הנגדית , האוניברסליסטית , על ניסויים כנדרש וגם על מחשבה מעמיקה ויצירתית . אכן בשפות אחדות מספר שונה של מושגי צבעים , אך השוני אינו כה גדול כפי שנראה מראש . החוקרים אספו נתונים על לקסיקון הצבעים ממחקר שדה של עשרים שפות ומנתוני מילונים של שבעים ושמונה שפות נוספות . הם הגו רעיון מפתיע בפשטותו לדרג את השפות בסדר עולה , מן הענייה במושגי צבע אל העשירה ביותר . המסקנה הייתה מעניינת וחד משמעית : דוברי שפות שבהן רק שתי מילות צבע יחלקו את הרצף לשניים ויצביעו על האזור השחור ( הכהה ) ועל האזור הלבן ( הבהיר...
אל הספר