ממשיכי דרכם של דה ל'אפה וסיקארד משני צדי האוקיינוס נוכחו לדעת כי צורות הסימון המנסות לחקות את מבנה השפה המדוברת הן בעייתיות . תפקידם של הסימנים הדקדוקיים שהומצאו כדי לשקף את מבנה הלשון המדוברת , פעמים רבות אינו מחוור כלל ועיקר לחירשים , ומשפטים בצרפתית מסומנת או באנגלית מסומנת קשים מאוד להבנה . ביביאן , ( Bebian ) יורשו של סיקארד , זנח את הצרפתית המסומנת והחל להשתמש בשפת הסימנים הצרפתית כשפת ההוראה . שיטתו אומצה גם בארצות הברית , ובשנת 1835 נזנחו שיטות הסימון המלאכותיות , הן בצרפת והן בארצות הברית . בארצות הברית אישר מנהל בית הספר בהרטפורד כי הסימנים הדידקטיים הוצאו משימוש וכי כל מורה של חירשים צריך להיות בקיא בשפת הסימנים האמריקנית . ( Lane & Grosjean 1980 , 128 ) אך הגישה החינוכית שייסד דה ל'אפה , המשתמשת בשפה מסומנת או בשפת סימנים ממש ככלי התקשורת המרכזי בחינוך ובהוראה , לא הייתה הגישה היחידה . בד בבד עם התפתחות גישתו של דה ל'אפה נוצר זרם בחינוך ששם לו למטרה מרכזית ללמד ילדים חירשים לדבר . זרם זה שלל מכול וכול את השימוש בסימנים . ניתן לכנות זרם זה בשם 'הזרם , 'האוראלי אם כי המונח עצ...
אל הספר