בשפות מסוימות צורת הפועל משתנה בהתאם לשמות העצם הקשורים אליו : הנושא , המושא או שניהם . עברית היא שפה כזו . לדוגמה : . 5 אני כתבתי . הילדה כתבה . הסיומת של הפועל נקבעת על פי הנושא . אם הנושא הוא אני , הפועל יקבל את הסיומת תי בעבר ( ואת הקידומת א בעתיד . ( אם הנושא הוא גוף שלישי נקבה ( לדוגמה — הילדה , ( הסיומת תהיה / ה בעבר ( והקידומת ת בעתיד . ( בעברית לכל פועל יש תשע צורות בעבר , ושמונה צורות בעתיד . צורת הפועל נקבעת על פי אפיוני הגוף , המין והמספר של שם העצם המתפקד כנושא במשפט . אי התאמה בין צורת הפועל לנושא המשפט מהווה צירוף לא דקדוקי : . 6 * אני כתבה . * . 7 הילדה כתבתי . כאשר צורת הפועל נקבעת על פי הנושא , אנו אומרים כי הפועל בשפה זו מ ת א י ם לנושא או מציין התאמה לנושא . יש שפות רבות שבהן הפועל מציין התאמה לנושא : ערבית , צרפתית , ספרדית , איטלקית , גרמנית , רוסית , טורקית ועוד רבות אחרות . בשפות אחרות הפועל מציין התאמה הן לנושא והן למושא . הדבר מוכר גם ממשלבים ספרותיים של העברית . לדוגמה , הפועל ראיתיו מציין התאמה הן לנושא אני ( על ידי הצורן תי ) והן למושא הוא / אותו ( על י...
אל הספר