4. כינויי הבחנה בין חכמים בתלמוד

המחקר הודה , שרבינא האחרון — שאותו ראה כ'תלמידו של מרימר' — היה מבוגר בטרם נפטר רב אשי יש שייחסו לו מגעים עם רב אשי , וקודם לכן — אפילו עם מר זוטרא . כמו כן , מסתבר שבמות רב אשי היה רבינא האחרון מבוגר דיו כדי לשמש כדיין בעסקי ירושתו . ועוד הוסכם במחקר , שרבינא האחרון הוא זה שהיה בר הפלוגתא של רב "מר , תלמידו הקשיש של רב אשי , אשר נפטר חמש שנים בלבד אחר רב אשי ( ב 432 . ( 'לס משתמעת אפוא — אליבא דדעת החוקרים — ההנחה ההכרחית , ששני חכמים בשם ' רבינא' חיו במקביל במשך זמן ניכר , בשלהי ימי רב אשי , ושימשו בעת ובעונה אחת שניים מגדולי הדור : האחד — את רב אשי , והשני — את מרימר . ברם , הנחה זו אינה מתיישבת עם דרכו של התלמוד , הנוקט סימני היכר להבחנה בין אמוראים בני אותו הדור ששמם הפרטי זהה . במקרים מעין אלו נוהג התלמוד להוסיף לשם החכם את שם אביו או את שם מקומו , ולעתים — לצרף כינוי או תואר לשמו , כגון : ' , 'אריכא , 'זוטא' , 'זוטי' , 'זעירא' , 'חסידא' , 'סבא' . 'רבה' תופעה זו מצויה בעשרות רבות של מקרים , לאורך כל דורות האמוראים , ונסתפק בהמחשת הדברים מאמוראי התקופה הנידונה כאן : דור שישי : ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן