טיעון נוסף לפסילת האפשרות שיחסי רבינא ומרימר היו כשל תלמיד ורבו , מתבסס אף הוא על לשונו של רבינא . נעיין בתגובתו למרימר בביצה כ ע"א : יתיב מרימר וקאמר לה להא שמעתא משמיה דנפשיה . א"ל רבינא למרימר : אתון הכי מתניתו לה , אנן כדבעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן מתנינן לה . ההנגדה שבין 'אתון מתניתו' לבין 'אנן , 'מתנינן מעידה שרבינא לא ראה עצמו כבן ישיבתו של מרימר , שהרי הצהיר בפניו : 'אתם , במסורת הנקוטה במקומכם או בישיבתכם , שונים הלכה זו כך ; ואנו , במקומנו או בישיבתנו , שונים אותה . 'אחרת הניסוח בלשון רבים — ' מתניתו' לעומת 'מתנינן' — אינו מקרי , משום שבני השיח אינם מייצגים כאן את עצמם , אלא את הישיבה או את האסכולה שאליה הם שייכים . אכן , סקירת היקרויותיהן של לשונות אלו מאוששת מסקנה זו , כפי שיפורט בסמוך . ועוד , לשון זהה לניסוח שבסוגייתנו מצאנו בדו שיח שבין אביי לרב דימי , 'נחותי'ה וכל אחד מהם מייצג מרכז תורני אחר , בבל וארץ ישראל ( להלן ליד הע' . ( 52 יש לראות אפוא את תגובתו של רבינא כמקבילה ללשון השכיח בתלמוד : 'בסורא מתנו הכי , בפומבדיתא מתנו , 'הכי המעמת בין מסורות ממקומות וישיבות שונים...
אל הספר