המחלוקת שראינו עד כה בשאלת שומר שמסר לשומר נסבה על חיובו בדיעבד . מהו הדין לכתחילה ? בדבר זה נחלקו התלמודים . מן הבבלי עולה , שלדעת הכל אסור לכתחילה לשומר הראשון למסור את הפקדון לשני , ולא נחלקו רב ור' יוחנן אלא על חיובו בדיעבד . שהרי לא הקשו על שיטת רב הפוטר מן המשנה המפורשת בגיטין ( הובאה לעיל פרק א ) " שאין רצונו שיהא פקדונו ביד , "אחר ומשמע שדבר זה - האיסור שלכתחילה - אמור לכולי עלמא " . ואף מסוגיית גיטין כט ע"א עולה כן , כפי שכבר עמד על כך צ"מ דור " . שכן על המשנה שם אומר התלמוד כך : לשיטתו אף בביאורו לסוגיית ב"ק נו ע"ב , בכתבו שבמסירת הרועה לברזיליה ילא שנה רעת בעל . "הבית ומשום כך אין כל תימה בכך שנקט שם הן טעם דאין רצוני והן טעם דאת מהימנת ( ראה הערת המהדיר שם , עמי 164 העי , ( 31 שכן כל שלא עלויי עלייה לשמירתו חייב לפי הר"י מלוניל משום השינוי מדעת בעלים , והיינו אין רצוני וכר , ואילו כשהעלה רמת השמירה אינו חייב אלא משום את מהימנת וכר . 91 במבואו של ש"י פרידמן לפירוש ר"י מלוניל לרי"ף ב"ק לא מצאתי דיון ביחסו שלזה לירושלמי . ברם , יחסם המיוחד של חכמי פרובנס בכלל לירושלמי כבר נדון...
אל הספר