דעה רווחת היא , בין הראשונים , האחרונים והחוקרים , כי אביי ורבא דלעיל נחלקו בטעמו של ר' יוחנן : לאביי , יסוד שיטתו של ר' יוחנן בסברת "אין רצוני שיהא פקדוני ביד ; "אחר 38 ובניגוד לשיטת ר' אלעזר בירושלמי ; ראה להלן פרק ד . ועל נסיונו של בעל יפה עיניים לב"ק שם להשוות בזה את התלמודים , ראה להלן הע' . 96 39 א"א אורבך , ההלכה - מקורותיה והתפתחותה , גבעתיים , , 1984 עמ' , 194 כופר אף הוא באותנטיות של מימרת רב , ואף הוא תולה אותה בחסרון התלמידים . אלא שהוא לא ראה את דינר , ושגגה שתלה זה האחרון בתלמידי רב - בה נאחז אף אורבך . שכן הוא מציין לתוספתא ב"ק פ"ו ה"כ , עמ' : 25 "רועה שמסר צאנו לרועה אחר ראשון חייב ושיני , "פטור כדי להוכיח שרב ודאי אינו חולק עליה ( בניגוד לירושלמי שם , ה ע"ב , שנמשך בזה , לדעת אורבך , אחר תלמידי רב ) - והרי התוספתא בנזקי ממון עסוקה , ולא בחיוב השומר לבעלים . אף לא מובן מדוע ריש לקיש יכול לחלוק בזה על התוספתא ( כבירושלמי שם , ( ולא רב . והעובדה שרב יהודה , תלמידו של רב , שלח לשאול בזה את ר' אלעזר ( כדלהלן פרק ג , ( אינה מוכיחה אלא שאף הוא הכיר בפקפוקים שהעלה רב חסדא כנגד...
אל הספר