( ראה לעיל הע' ( 11 בסוגיית סנהדרין סא ע"א שהובאה לעיל ( פרק ב , ( נתקשו האמוראים בסתירת שתי משניות : " העובד עבודה זרה" ( סנהדרין ז , ד ) - לאפוקי האומר לעבוד , שפטור ; וכנגדה : "האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד" וכר ( שם י , ( המחייבת על אמירה לבדה . האמוראים הניחו אפוא שהמשנה השנייה אינה עסוקה במסית , שהרי זה ודאי חייב על דיבור בלבד , שהוא כל עניינו . הנחה זו בנויה כנראה על הלשון "אעבוד אלך ואעבוד" שאין בו כלל משמעות של הסתת אחרים , אלא כלפי עצמו הוא מדבר ; ועל כורחך לאו במסית איירי . ברם , משנת "האומר אעבוד" וכר שנויה בהמשך לדינו של המסית במשנתנו , ואם לא במסית מדובר , הרי לשון המשנה תמוה ביותר , שהרי בפיסקת "אעבוד" וכר אין שום רמז שנפתח בזה עניין חדש , עניינו של האומר לעבוד עבודה זרה . יתירה מזו : הרי לא נאמר כאן כלל מה דינו של האומר אעבוד וכר , ואם אין הכוונה למסית , שדינו כבר נתפרש , נמצא כל הקטע עומד כאילו באוויר . מתוך כך כנראה פירשו רש"י והרמב"ם שפסקת " אעבוד" וכר אמורה במסית - בניגוד לעולה מסוגיית האמוראים דלעיל ; ולפי זה אין כאן אלא המשך דינו של המסית , כאמור . אלא שאף לפי...
אל הספר