בהמשך הסוגיא , שם לד ע"א , גרסינן : אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן : לא שילם ממש , אלא כיון שאמר הריני משלם אע"פ שלא שילם . 92 מדבריו כאן יוצא , שהן דברי התרביצא והן סתמא דגמרא בכלל הם מתקופת האמוראים ולאו דווקא בסיומה , שלא כדברי רש"י בתשובה ( שם ) שתרכיצאי הם "מסדרי , "הגמרא ושלא כדברי כעל הכריתות עצמו ( לשון לימודים , שער ג , סימן פה , ( שקושיות סתמיות הן מרבינא ורב אשי . וראה : בריל שם , הע' ; 132 פרידמן , , 'מבוא' עמ' 294 הע' 93 . 42 וראה לעיל , פרק ג עמ' , 227-225 לשיטת א"א הלוי . 94 ראה המצוין לעיל הע' 95 . 89 ד' הלבני , מקורות ומסורות , פסחים קטז ע"א , ירושלם , תשמ"ב , עמ' תקעט הע' . 4 על-פי תפיסת סתמא דגמרא , מבארים ברגיל הלכה זו בטיעון "דכיון דהניח דעתו בדיבורו 97 96 מקני ליה כפילא" "הואיל ורצה לשלם . "מעצמו אך לדרכנו , שאין רצון הבעלים קובע כלל בזכיית השומר , מתפרשת מימרת ר' יוחנן בלא קושי : הואיל ואמר הריני משלם והתחייב לשלם , בזה כבר "ירש" את הבעלים וזוכה בפקדון מן הדין 1 לא משום שריצה בזאת את הבעלים , אלא משום שהתחייבותו לשלם - שאין בידו לבטלה - חשובה כתשלומים , ונמצא הש...
אל הספר