השאלה אם שומר אבדה כשומר חנם או כשומר שכר ידועה מן הדור השלישי של אמוראי בבל , שבו נחלקו בכך רבה ורב יוסף ( בבלי ב"ק נו ע"ב וש"נ . ( במשנת התנאים , וכן 1 בירושלמי , לא מצינו דיון מפורש בעניין זה ; אבל מפשוטה של משנה , וכן של מימרת ר' 2 יוחנן , עולה ששומר אבדה פטור מגנבה ואבדה . האם יש מקור לשיטת רב יוסף , הקובע לשומר אבדה מעמד של שומר שכר , בתורת התנאים ? תשובה לשאלה זו תלויה בביאורה של ברייתא אחת , שממנה התיב רב יוסף לרבה , ושמכוחה הודה רבה כי באבדה של בעלי חיים מסכים הוא לשיטת רב יוסף , ודין המוצאם כשומר שכר . וכך שנויה הברייתא בבבלי , שם נז ע "א : החזירה למקום שיראנה אינו חייב ליטפל בה , 4 3 נגנבה או שאבדה חייב באחריותה . 6 5 לעולם הוא חייב עד שיחזירנה לרשותו . הרי מפורש כי שומר אבדה חייב באחריותה לעניין גנבה ואבדה - עד שיחזירנה לרשות הבעלים . אך הואיל ומן המקבילות דלהלן עולה שמדובר בבעלי-חיים , יכול רבה לחלק לשיטתו בין בעלי-חיים לסתם פקדון , עיין בבבלי שם . אך דומה שדווקא העיון במקבילות מעלה ספקות גדולים ביחס לעניינה של ברייתא זו . וכך שנינו בתוספתא ב"מ פ"ב הכ"ג , עמ' : 70 המוצא בה...
אל הספר