על-פי הדברים שנתבררו בפרק הקודם , יש בידינו לפרש את המכילתא דר' ישמעאל שהובאה לעיל ( פרק ב : ( "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו - לצרכו . אתה אומר לצרכו , או אינו אלא לצרכה ושלא לצרכה ? ת"ל על כל דבר פשע , שבית שמאי מחייבין על מחשבת הלב בשליחות יד , שנאמר על כל דבר פשע , ובית הלל אין מחייבין אלא משעה ששלח בה יד , לכך נאמר אם לא שלח ידו - . "לצרכה וכבר תמהו מפרשי המכילתא , מה עניינה של מחלוקת ב"ש וב"ה לכאן ? הרי בין אם תפרש , "לצרכו" ובין אף "שלא , "לצרכו מכל מקום עומדת מחלוקת זו במקומה , ומה שייכות מצא כאן בעל הברייתא בין העניינים ? מקושיה חמורה זו לא נחלצו המפרשים אלא בדוחק , או בדרך של הגהה , שלמעשה אינה אלא 166 כתיבת הדברים מחדש . אך לדרכנו הדברים מחוורים . שהרי כבר נתבאר , שבעל המכילתא מפרש שליחות יד שלא כפי שנתפרש מושג זה במשנתנו ; שבמשנתנו שליחות יד גדרה גזלה , ואילו המכילתא מפרשתה כשימוש בפקדון לצורך השומר . מעתה , זהו ביאור הדברים \ מלשון "פשע" למד 167 התנא ששימוש בפקדון המחייב כשליחות יד הוא דווקא ; 'לצורך' ברם , מוסיף הדרשן , לדיון זה ( לצורך או אף שלא לצורך ) אין מקום לשיטת ב"ש ; ...
אל הספר