שיטת בית שמאי שהובאה לעיל ( כי החושב לשלוח יד בפקדון חייב ) מעוררת תמיהה רבה וקשה . מה נשתנה דין שליחות יד מכל שאר דינים ? וכי החושב לגזול חייב כגזלן , או שמא החושב לחלל שבת חייב כאילו חיללה ? כיצד הגיעו ב"ש להלכה תמוהה זו דווקא בעניין שליחות יד ? דעות החוקרים נחלקו בעניין זה : יש הסבורים שלב"ש מחשבה אמנם נחשבת 3 כמעשה בכלל " -, אך הואיל ואין בפיהם מענה של ממש לשאלה מדוע נתבטאה תפיסה 4 כללית זו אך ורק בשליחות יד , " קשה להתייחס לגישה זו כבעלת משקל . מאידך יש 111 וכן פירש ר"ח : "פי' כגון שהיטה את החבית ונטל ממנה רביעית והושיבה כמו שהיתר , יושבת וארו"כ . "נשברה אמנם , בעל פני יהושע ( מא ע"א , בתוד"ה הא לא משכה ) רצה לפרש , שלמעמיד משנת "המפקיד חבית '' כר' ישמעאל , הסובר שהשבת השומר לרשותו מועילה לפוטרו , בהכרח יתפרש "נשברה" כמשנתנו תוך כדי הטייתו או הגבהתו , שאל"כ צריך להיפטר כשהניחה . אך כבר נתברר לעיל ( פרק א סעיף 3 ואילך , ( שהאמוראים כלל לא העמידו משנתנו כר' ישמעאל ושלדעתם הכל סבורים שהשבת שומר לרשותו אינה פוטרתו כלל , ולכך אין כל קושי במה שמתחייב אף לאחר ההנחה . אך אפילו לפי הנחותיו...
אל הספר