בצורה המתוארת לעיל יצאה לבסוף הסוגיא מידי עורכיה , אלא שכעת הגיע תורם של הפרשנים בעיצוב פניה . כי בפניהם עמד הקושי החמור העולה מצורה זו שלסוגיא : אפילו נבחין בכך שהאמוראים אינם מוסבים ישירות לקושיית הגמרא , כמות שכבר הבחינו רבותינו האחרונים ( לעיל סעיף , ( 3 מכל מקום מצורת הסוגיא שלפנינו עולה בהכרח כי האמוראים באו ליישוב הסתירה שבמשנה . ואם כן , לשם מה הדגישו בעיקר תירוציהם שמדובר באופני הגזלה ? הרי גם בלא זה , אפילו אינו חייב אלא כשואל , מתיישבת סתירת המשנה משעה שמניחים אנו , כנאמר בסוף הסוגיא , ש"הניחה" דסיפא שלא במקומה משמע . מתוך כך נולדה שיטת רש"י וסיעתו , שאילו בשאלה בלבד מדובר היה סגי בהשבה כל דהו , אף שלא למקומה , ורק מפני שבגזלה מדובר לכך יש פגם בהשבה שלא למקומה . מעתה לא היה אפשר להשאיר את דברי רב ששת המקוריים וקסבר" ) שואל שלא מדעת ( "הוי כמות שהם ; שכן בקביעה ששואל שלא מדעת הוא עדיין לא נאמר כלל שגזלן הוא , ורק זהו המבוקש מעתה . עמדו אפוא הלומדים המאוחרים ( שגירסת הגאון וסיעתו שהובאה לעיל סעיף 3 עדיין לא מושפעת מהם ) והוסיפו לדברי רב ששת את התיבות "ושואל שלא מדעת גזלן . "הו...
אל הספר