אם נניח כי משורר לירי , שטרם זכה לאישור מכוח השפעתו , במהותו סתום בשיריו , הלא ייתקל לפי שעה , אפילו כחוג צר ביותר של קוראים , בחוסר הבנה . ולפי שאי ההבנה דווקא מובעת מתוך רצון טוב , הוא יאלץ להרהר בכובד ראש ביסודות שירתו . אנוס יהא לשאול את עצמו , אם אכן מסוגל הוא להתבטא גם באופן ברור יותר . ואם אינו מסוגל - מה הן הסיבות לאותו חוסר הבנה . לפי שעה יצא בהכרח , כי יתכן ששיריו גרועים - למרות היותם סתומים - או טובים משום היותם סתומים . בהכרח ילמד לדעת כי עשרת קוראיו , אשר בכושר שיפוטם הוא מכיר בפירוש - גם במקרה של רחיה - כלל אינם מגיעים לידי שיפוט נוכח סתימות זו הנחווית בפועל ממש . והנה , תתעורר השאלה , אם עשרת הקוראים הללו כלל מוסמכים להוציא משפט , ומה תוקף יש למשפטם , אם יחזיקו בו גם בלא שתהיה להם סמכות . אם אחר כר יביא עצמו לכלל מודעות , כי בתולדות השירה הופיעו , במחזוריות כמעט ריתמית , שירה בהירה ושירה סתומה גם יחר , שאם לא שני הסוגים , הרי לפחות המשוררים הסתומים נתקלו , אולי , עד לנקודה מסוימת בהתפתחותם , באותו היעדר הבנה כמו הוא עצמו , אך לא מעבר לאותה נקודה הרי יתכן שיתברר לו כי המצ...
אל הספר