עזי פז המסייר ברחבי הנגב , יוכל לראות נופי מצוקים , פסגות נישאות ומישורי לס , גבי מים חיים ומלחות סטריליות , אפיקי ואדיות סבוכי צמחיה ומרחבי חוליות , ואין האחד דומה לחברו . כל אחד מהם מהווה יחידת נוף ובית גידול מיוחד באופיו . מדבר אינו כהכרח חד גוניות משעממת וחסרת חן , לעתים קרובות ההיפך הוא הנכון . השאלה היא מה נכונותנו הנפשית לקלוט את מראותיו ונופיו ה"משודרים" באורך גל שונה מזה של יערות ואגמים . בתכנון נכון נוכל להבטיח כי הנגב ימשיך להיות יפה , מושך , ושוקק חיים . תנאי הכרחי לכך הוא כי יהיו במרחב וה שמורות טבע רבות וגדולות , שפיתוח דוהר או ווחל יעצר על גבולותיהן . אולם בשעה שרוב ההצעות לשמורות טבע בצפון הארץ ובשטחים המוחזקים זכו לגושפנקא חוקית ומעמדן מקובל , הן על גורמי התכנון והביצוע והן על צבור המטיילים והחוקרים , הרי שמורות הטבע בנגב טרם חרגו מגדר תכנית ורעיון מופשט . עתה עם התכניות להתפרשות צה"ל ותכניות לפיתוח ההתישבות , מאיימת עליהן סכנה רצינית ומוחשית ביותר . מירב מאמציה ואמצעיה של רשות שמורות הטבע הופנו במשך השנים להשגת השמורות הצפוניות , שהסכנה לגבי דמותן והמשך קיומן היתה ממש...
אל הספר