אחד המאפיינים המייחדים את לשון חז"ל ומבדילים אותה מלשון המקרא הוא השימוש בתבנית נתפעל / נתפעל בפרדיגמה העבר של בניין התפעל . בתקופות מאוחרות ( בעיקר בלשון הרבנית ובלשון החסידות ) משמשת גם צורת נתפעל בבינוני , אבל בלשון חז"ל 1 השימוש בנתפעל בבינוני הוא שולי יחסית . לא מן הנמנע הוא , שתבנית נתפעל היא תבנית עצמאית עתיקה עם נ' במקור , נתפעל , אולי תבנית נ' לפעולה חוזרת המקבילה 3 2 לנפעל בבניינים הכבדים , אך מרבית החוקרים רואים בה צורה אנלוגית המושפעת מבניין נפעל , או מעין מיזוג או "קונטמינציה" בין התפעל לנפעל — תופעה שייתכן שהחלה כבר בעברית המקראית . ההיקרויות המעטות הרלוונטיות במקרא ( נכפר דב' כא , ח , אולי מ * נתכפר , ו נוסרו יח' כג , מד , אולי מ * נתוסרו ) יכולות אפוא להעיד או על צורת נתפעל / נתפעל בסיסית או על קונטמינציה בין התפעל לנפעל שהחלה כבר בתקופת המקרא . אם אכן מדובר באנלוגיה , יש לכך מספר סיבות ברורות : נטיות העתיד , הציווי והמקור של נפעל דומות לתבנית בת שלוש ההברות של התפעל ( דמיון הגורם לטשטוש 1 ראו אלישע קמרון , "נתפעל , "בינוני לשוננו מא , ב , תשל"ז , ( 1977 ) עמי , 157-1...
אל הספר