רובו של דבר זה המכונה עכשיו בפי הבריות בשם 'שיחה / מן הראוי לכנותו על צד הדיוק בשם 'פיטומי . 'מלים בדרך כלל אין הבריות סחים זה עם זה , אלא סחים בעצם לתוך חלל של רשות בדויה , שקיומה מתמצה עם שמיעתה , אף-על פי שכל אחד מופנה לחברו . צ'כוב הוא שטבע כבר את הביטוי הפיוטי הנאה למצב זה במחזה שלו 'גן , 'הדובדבנים בו בני המשפחה אינם שקודים בשבת אחים יהדיו אלא לדבר כל אחד בשלו—זה כלאחר זה t ברם דבר זה שבאותו מחזה עדיין היה בחינת מצוקתו של האדם הסגור וחתום בתוך עצמו , סארטר 1 עשאו עיקרון של חיים . לפיו המחיצות שבין המשוחחים הן בבל יפרוץ ממש , לפיו הוא גורלו של האדם , שכל אחד אין לו אלא עצמו ועיסוקיו של עצמו בלבד , הוא הדבר שקיימותו של הזולת היא עניינו שלו ולא ענייני , אין מגע ללא חציצד , עם הזולת ואי אפשר שיהיה . כאן מופיע ועולה בבהירות שלא היתד ! כמותה עד כאן הפאטאליזם רב הפורענות של האדם המודרני , הרואה את השורה המקולקלת שלו כשורה עומדת שאינה בשינוי , ואת הצרה שלו שנתקע במבוי סתום—בחינת 1 דאן פול סארטר , פילוסוף ומחזאי זרפתי ( נולד , ( 1905 גורס תורת קיימות אתיאיסטית . לדידו אין רשות , שלפניה ח...
אל הספר