היחיד באחריותו

הקטיגוריה של היחיד פשטה צורה ולבשה צורה . אי אתה אומר , שאין זיקה של האדם אל אלוהים קמה אלא אם כן פרישה מן העולם כנגדה ו מכאן , שחייב היחיד ליטול את עולמו , את כל שהעולם מספיק בידו ומפקיד בידו לפי שיעור דרכו , ולהכניס את זה ללא קיצור וללא חיסור לתוך עבודת דרכו , ולשתפו ללא כל צמצום בגופי כוונתה . אי אפשר שיפרוש אדם את ידו מעבר לעולם הבריאה ויגע בידו של אלוהים ו חייב הו ;< לחבוק בידו את העולם הקלוקל הזה , ששמו האמיתי הוא ' , 'בריאה רק אז מגיעות אצבעותיו עד שערי הברקים והחסד . אי אפשר , שאף בזיקת האמונה יהיה שליט רוח הצמצום : היחיד החי בזיקת אמונתו מצווה עליו לשאוף לכך , שתהא זו מתקיימת ללא קיצורים וצמצומים בחייו הנחיים . חייב הוא לעמוד בפני השעה הבאה עליו , בפני השעה האישית וההיסטורית כמות שהיא , על כל תוכנה העולמני , על כל הפכיה , הנראים כחסרי שחר , בלי להחליש בה את כובד האחרות . חייב הוא לקבל בלי הידור כל שהוא , בלי עידון כל שהוא את הב שורד . המגעת אליו משעה זו , בתופעת מערכת מצבים זו ן אף אינו רשאי להעתיק את חילוניותה הפרואה , הגסה של השעה לשורת הצניעות הדתית ; חייב הוא להכיר , שהשא...  אל הספר
מוסד ביאליק