הגותו של קירקגור עגה מסביב לעובדה , שהוא ויתר ויתרון שבישות על זיקה שבישות לבן אדם מסוים . לא היד . ויתרון זר . ויתרון דרך אגב , לא מקרי , ולא בידוסיותם של ניסיונות החיים המרובים והכרעות החיים המרובות , ואפילו לא ויתרון שבנפש בלבד , אלא ויתרון שבישות . לישותיות זו של ויתרונו' ישותיות זו שהיא חיובית ממש—הוא הדבר שהוא אומר להביאו לידי מבע : 'על אפה וחמתה של המאה הי"ט כולה אין אני יכול לשאת אשד . ' . הוויתרון נעשה ישותי בכך , שהוא מגלם את הוויתרון על זיקה שבישות לעולם , שהיא לבדה גודרת לפי דעתו בפני עמידת יחיד לפני אלוהים , מגלם על דרך המוחש בפרשת חייו ו וכאמור לא במעשה ממש דוד פעמי , כגון כניסתו של אדם לתוך מנזר ונמצא פורש בכך מעסקי העולם וחי בחינת פרוש מן העולם , אלא המעשה נמשך ביחידותו ו הוויתרון נעשה נקודת זיקה של מערכת ק 1 א 1 רדינאטים רוחנית , שכל נקודה ונקודה שבה מקבלת מכאן את ערכה ואת מקומה . וכך דווקה קונה מערכה זו 1 < ת טיבה הקיימותי כעיקרו , שעל ידיו נגרמה לידתן של פילוסופיה חדשה ושל תיאולוגיה חדשה . ודאי שמגוסה של עובדה מוחשית אישיית זו החשובה בשביל כל התקופה הזאת היא מערכת ה...
אל הספר