סקירת מערך החוקים וההסדרים הענף , הנוגע במישרין או בעקיפין לארגוני "המגזר , "השלישי גורמת לקורא לחשוב שיש בישראל מדיניות ברורה וקוהרנטית כלפי ארגונים אלה : מדיניות המבוססת על תפיסה המכירה בחשיבותם לחברה . התרשמות זו עשויה להתחזק כשבוחנים את הסכומים הגדולים שמפנה המגזר הציבורי לארגוני " המגזר השלישי" בארץ . האמת היא שלא נקבעה מדיניות מוצהרת ברורה כלפי ארגונים אלה כקטגוריה נפרדת , והממשלה אף לא הקימה עד היום מסגרת לפיתוח מדיניות כזו . מעמד המגזר התפתח במהלך השנים בתגובה לתהליכים היסטוריים , אילוצים ולחצים מסוגים שונים ולא כתוצאה של תפיסה מובנית . החוקים , התקנות , הפקודות והנהלים המסדירים את פעילויות ארגוני "המגזר השלישי" בארץ , משרטטים את היחסים שבין הארגונים הללו ובין הרשויות הממשלתיות והמקומיות , אולם אין מסמכים המספקים בסיס אידיאי ליחסים אלה . אולם גם ללא בסיס אידיאי , העובדה שתקציבים ממשלתיים רבים מופנים לארגוני "המגזר , "השלישי מגמה שהתפתחה במהלך השנים , מצביעה על קיומה של מדיניות דה פקטו כלפיהם . יתר על כן , מדיניות זו היא דינמית - היא מתפתחת ומשתנה . אלא ששינויים כאלה , ברוב המקר...
אל הספר