בין גיל חמישה עשר לשמונה עשר חודש מתחיל הילד לשחק במשחקי " , "כאילו שפיאז'ה מכנה אותם משחקים סימבוליים . הוא שותה למשל מכוס בלתי נראית או אוכל מצלחת מדומה ומשתמש בכפית מדומה . הוא מצחצח את שיניו באצבעו כאילו היא מברשת שיניים , לוקח עיפרון ומעביר אותו על שערותיו כאילו הוא מסרק , או לוקח פיסת בד ומניח את ראשו עליה כאילו הייתה כרית . משחקי ה"כאילו" הללו מהנים את הילד ומלווים בצחוק . היכולת ליצור את האובייקט ב"כאילו" במציאות ולהשוותו לאובייקט המצוי בדמיונו של הילד היא עוד שלב בהתפתחות ההומור . למעשה מדובר כאן לא רק בהבנת הומור , אלא גם ביצירת הומור עצמי . מגיל שנה וחצי לערך אפשר לומר שהילד כבר לא זקוק להוריו כדי ליצור מצבי הומור . הוא יודע לעשות זאת בעצמו . במצבים אלו מזהה הילד את אי ההתאמה בין הפעולה המדומה ובין מה שהוא יודע ומכיר מן המציאות . אי ההתאמה זו נתפסת אצלו כקומית ומכאן הצחוק . בשלב זה יש לילד כל הכלים הבסיסיים להתחיל ולהשתלב בחברת הילדים : יש לו היכולת לחייך ולצחוק , הוא מזהה מצבים יוצאי דופן ואי התאמה ויודע ליצור בעצמו מצבים של הומור . כאן יש לציין ששלבי הופעת ההומור משתנים מי...
אל הספר