אין לצחוק אויב גדול מן הרגש , טוען ברגסון . האדישות היא סביבתו הטבעית של הקומי . אין זה אומר שלא נוכל לצחוק לאדם שמעורר בנו רחמים למשל או חיבה . ואולם אז עלינו לשכוח במשך רגעים מספר את אותה חיבה . עלינו להשתיק את רגש הרחמים . "בחברה שבה ישלוט השכל , אפשר שלא יבכו עוד אך אולי עדיין 22 . "יצחקו טענתו של ברגסון שההומור מתעלם מרגשות כמו כאב ורחמים אכן נכונה . טענתו האחרת , שהאדם צריך לדומם את רגשותיו כדי לצחוק במצב קומי נכונה רק חלקית . נכון הוא שכשאנו רואים מישהו מחליק על קליפת בננה ברחוב , חשוב שלא נרגיש שהוא נפגע כי אז יקשה עלינו לצחוק . ואולם לא תמיד הרגש מורדם לחלוטין ולעתים אף להפך - הוא משתתף בפעולת הצחוק . לעתים יהיה זה רגש של מבוכה , לעתים שמחה לאיד ולעתים רגש של אהבה , וכל אחד מהם יכול להיות מהול בצחוק . במצבים קומיים שמשתתף בהם גם הרגש , תהיה ההנאה מן הצחוק מתובלת בהנאה או בחוסר הנאה הנובעים מן הרגשות המתלווים אל הצחוק . למשל , המורה למתמטיקה מחליקה לתוך שלולית מים . יש תלמיד שיצחק ולא יחוש כל רגש . יש תלמידה שתצחק ותחוש מבוכה וחמלה כלפי המורה וצחוקה יהיה מופחת . יש תלמיד שמתעב ...
אל הספר