פרשה שנייה על המאבק של העיקר הטוב עם העיקר הרשעי לשלטון על האדם

עניין זה שכדי להיות לאדם טוב מבחינה מוסרית לא די רק להניח לו לגרעין הטוב המצוי במיננו c להתפתח ללא מעצור , אלא יש גם להילחם בסיבת הרשע המצויה בנו ופועלת נגדו —הבליטו בין כל אנשי המוסר הקדומים בראש ובראשונה הסטואים על ידי מלת הסיסמה שלהם מידה טובה , המציינת ( הן ביוונית והן בלאטינית ) אומץ לב וגבורה , כלומר היא מניחה מראש אויב . מצד זה השם מ י ד ה ט ו ב ה הוא שם נהדר ולא ייגרע ממנו בכך שלעתים קרובות משתמשים בו באורח יוהרני 2 ( כמו בעת האחרונה המלה ( 8 'השכלה' והוא נעשה ללעג . —כי עצם דרישת אומץ הלב היא כבר מחצית השראתו בלב ; לעומת זאת אורח חשיבה מתרשל שבקטנות נפש ( במוסר ובדת ) שאין לו מעיקרו אמון בעצמו , המצפה לעזרה מבחוץ , הרי הוא מרפה את כל כוחותיו של האדם ועושה אותו לבלתי ראוי לעזרה זו גופה . אך אותם האנשים עזי הלב לא זיהו את אויבם , שאותו יש לחפש לא בנטיות הטבעיות שהן רק נעדרות משמעת , 4 אך מתגלות לעתים קרובות ללא כסות לתודעתו של כל אחד , אלא הוא כביכול אויב שאינו נראה , המסתתר מאחורי התבונה , ודווקא משום כד הוא מסוכן יותר . הם העמידו את החוכמה לעומת הסכלות , שרק מחוסר זהירות ה...  אל הספר