לצד העובדה שאצ"ג מציב את ישוע כדמות מפתח בכיסופיה של הציונות המשיחית השואפת להגשים את מטרותיה בדרכים פוליטיות , יש לבחון את משיכתו לישוע גם על רקע יחסו לנצרות . אצ"ג התמודד עם הנצרות במסגרת ניסיונו להבין את סבלו ואת ייעודו של עם ישראל . לפיכך , כפי שטוען שלום לינדבאום , "בסוגית ישו והנצרות , ברור , כי עמדתו זו של גרינברג לישו ולנצרות 108 אינה פרי אופנה . "אמנותית מסקנה זו עומדת בסתירה לטענה שהושמעה לא אחת , בין השאר בפי נח רוזנבלום ושלמה צמח , שהעיסוק בנצרות היה אצל רבים , ובהם אצ"ג , "כר נרחב להתגדר" בו . אצ"ג , יש להקדים ולומר , פיתח 0 את תפיסת עולמו על הנצרות מוקדם בחייו ונשאר דבק בה גם בזקנתו . " הצלב סימל בעבורו איזה פחד טמיר , אבל היה גם , בפשטות , נוף ילדות . כמו לרבים אחרים , גם לאצ"ג היו הצלב וצלצול פעמוני הכנסיות - גם אם יישמע הדבר מוזר - זיכרון ילדות מתוק , סמל געגועים למולדת ישנה . בקטע 'ההכרח' מתוך הפואמה 'ירושלים של מטה' הוא נותן ביטוי יפהפה לכך . חלק ממנו מובא כאן : מכרחים היינו לשנ י א גם את אשר אהבנו . אהבנו היער , הנחל , הבאר והטחנה . אהבנושלכ ' ת , הדגה , הדלי והחלה ...
אל הספר