קיקרו , נואם ופילוסוף שחי ברומא העתיקה במאה הראשונה לפני הספירה , היה הראשון שהגה את הרעיון של בגרות אופטימלית . הוא סבר כי הגיל המבוגר כשלעצמו אינו מלווה בהכרח במחלות או באובדנים , אף על פי שהיה מודע לשינויים החלים בגופנו בתקופה הזאת . הוא שאב את רעיונותיו מהפילוסופיה הסטואית הקדומה , אשר האמינה כי הבגרות המאוחרת " היא תקופה של בשלות ופריחה מכיוון שצרכים פיזיולוגיים רבים כבר מיותרים , והאדם יכול להקדיש יותר לחיי הרוח . "והחשיבה קיקרו האמין כי הגיל המבוגר טומן בחובו הזדמנויות רבות להתפתחות וליצירתיות , ואם רק נתייחס נכון לתקופה הזאת בחיינו , נוכל להגיע למיצוי אופטימלי של סגולות הנפש שלנו . קיקרו הדגיש את השפעת ההתייחסות הנכונה לגיל המבוגר על האפשרות להגיע לבגרות אופטימלית . ההתייחסות הנכונה על פי קיקרו מובילה לגישה אופטימית וחיובית ומאפשרת להגיע לבשלות ולפריחה בתקופה זו בחיינו . מהלך מחשבתו של קיקרו אפשר להסיק שיכולה להיות גם התייחסות לא נכונה , העלולה להוביל לגישה פסימית הרואה את תקופת הבגרות המאוחרת כרע הכרחי . הגישה הזאת עלולה לעכב את האדם מלמצות את ההזדמנויות העומדות בפניו ומלהגיע ...
אל הספר