" יש לי ילדים טובים , אבל אני לא רוצה שהם יטפלו בי " . " בכל בוקר אני מתפללת לאלוהים שיעזור לי לשמור על עצמאותי , שחס וחלילה לא אהיה תלויה באחרים " . " שרק אמשיך לתפקד בעתיד כמו שאני מתפקד היום " . המשפטים האלה שגורים בפי אנשים מבוגרים ומבטאים את משאלתם להמשיך ולתפקד באופן עצמאי עד יומם האחרון . הדאגה מהתלות ומההזדקקות לזולת בביצוע הפעילויות היומיומיות מדירה לעתים שינה מעיניהם . עוד משחר ילדותנו חונכנו לעצמאות ושירתנו את עצמנו ללא קושי ובלי שנשקיע בכך מחשבה מיוחדת . והנה באים השינויים בגופנו , מערערים את תחושת הביטחון שלנו ביכולתנו לתפקד וגורמים לנו להטיל ספק ביכולתנו לדאוג לצרכינו בכוחות עצמנו . אך האם תמיד מלווים השינויים הגופניים בגיל המבוגר בירידה בתפקוד ? האם מצב בריאותנו הוא הגורם היחידי המשפיע על יכולתנו להמשיך ולתפקד באופן עצמאי ? סיפורו של יוסף מוכיח שלא כך הם פני הדברים . כל ימיו היה יוסף , היום בן שמונים , איש פעיל ונמרץ . הוא עבד כעשרים שנה בחברה לאלקטרוניקה כטכנאי ואחר כך פתח עסק עצמאי משלו . כניצול השואה אשר איבד את כל משפחתו וחווה את הזוועות הקשות של המלחמה , עבד כל השני...
אל הספר