בינתיים כרכו היועץ נורימורי ואחיו שר החצר צונמורי עוגנים סביב שריונותיהם , אחזו יד ביד וקפצו אל הים . ראו אותם אצילי בית טאירה , וקפצו בעקבותיהם בזה אחר זה אל המים . רק שר המדינה מונמורי ובנו קיומונה היססו ולא קפצו . הם ישבו בסירתם , פניהם נבוכות ועיניהם מתרוצצות לכל עבר . כמה מלוחמי טאירה ראו את שר המדינה בחרפתו , העמידו פנים שהם נתקלים בו בלי כוונה , ודחפו אותו ואת בנו אל מעבר לירכתי הסירה . שאר האצילים השליכו את עצמם אל המים עטויים בשריון כבד , ותלו חפצים כבדים על צווארם כדי להבטיח את מותם . אלא שמונמורי ובנו לא רצו לטבוע , ולכן חיפשו דרך להיוותר בחיים . לבסוף נתפסו על ידי אנשי מינאמוטו והועלו אל סירה . ראה זאת אחיו של מונמורי ועלה על אותה סירה כדי להילחם בשוביו של מונמורי . הוא נלחם כארי עד שהופל המימה , חרב נעוצה בבטנו . איש לא העז להיקלע אל בין חיציו של לוחם הטאירה נוריצונה . הוא ידע שזה יומו האחרון , ולכן העלה על גופו את שריונו הטוב ביותר , חגר חרב גדולה לצידו , תלה אשפת חיצים על גבו ודרך קשת גדולה בידו . הוא ירה לכל עבר , הרג ופצע לוחמים רבים . כשאזלו חיציו , נלחם בחרב ובחנית ג...
אל הספר