מספרים שכאשר אשה היתה מבקשת בימי קדם לנקום באיש , כך היתה נוהגת : תחילה היתה מפלגת את שערה לחמש אגודות , ויוצרת מהן חמש פקעות דמויות קרניים . אחר כך היתה צובעת את פניה בצבע אדום , את גופה בצבע אדמדם , וחובשת לראשה חצובה תלת רגלית שרגליה מופנות כלפי מעלה . על כל אחת מרגלי החצובה היתה קושרת לפיד אש ומבעירה אותו , ושני לפידים בוערים היתה תוחבת אל פיה . את גבותיה היתה צובעת בשחור , וכן את שיניה . אז היתה יוצרת בובת קש , ונועצת אותה בעץ . בדרך כלל היה זה עץ ארז . נעיצת הבובה היתה מתרחשת על פי רוב ביער סמוך למקדש , ובשעת השור , היא השעה שתיים לפנות בוקר . הבובה היתה ננעצת אל העץ במסמר שאורכו שתי אצבעות . בכל מכה שהטיחה בראש המסמר היה על האשה להשקיע את כל שנאתה לאותו איש שבו היא מבקשת לנקום . את הפולחן היה על האשה הנוקמת לבצע כמה ימים בזה אחר זה , באותה שעה ובאותו מקום , ומבלי שיהיה לפולחן עד , אחרת יאבד כוחו . לא היה קל לבצע פולחן כזה כמה ימים בזה אחר בזה באותו מקום , ומבלי שיתגלה . מסופר על אשה מקיוט , 1 שבקנאתה ביקשה מאחד האלים לעזור לה . תחילה סירב האל , אך לבסוף נעתר לה , ויעץ לה לעשות א...
אל הספר