יום אחד הלך חכם אחד מארץ ישראל לארצם של בני קדם , חצה כר גדול , הגיע לשיפולי הרים ועבר ביער עצום שאיש לא הגיע אליו לפניו . ביער הזה עצר לנוח , הניח ראשו על אבן ונרדם . בשנתו חלם על סולם גדול הניצב על הארץ , ראשו בשמים ואנשים חסונים ובנויים לתלפיות עולים ויורדים בו . אז התעורר וגילה שהוא מוקף אנשים עזי פנים , חמושים בחניתות עץ ואבני קלע , שנשאו ענפים גדולים על כתפיהם . האיש נבהל מאוד . אחד מהם - אדם עצום ממדים - ניגש אליו ושאל אותו בעברית איך הגיע אליהם . הוא הוסיף שמיום גלות שומרון לא הגיע לשם איש מלבדם . הנוסע ענה לו שהוא איש עברי המתחקה על עקבות עשרת השבטים . על כך אמר הענק שעליו להודות לגורלו , כי אם לא היה בן ברית היו הורגים אותו . הוא סיפר לנוסע שהם בני עם חופשי ואין להם מלך , רק ראשי מטות , וכי אלוהים מסייע להם במלחמותיהם והם מנצחים תמיד . הנוסע שאל אם ידוע להם על גורל בני שבט יהודה , על היהודים . הענק השיב שהם והיהודים מחזיקים באותו אל ובאותה תורה , אבל תורתם מצומצמת מתורת היהודים שתפחה והתעבתה מאוד וכבר קשה לזהות את גבולותיה . הנוסע הוסיף ושאל אם ידוע להם על כל הגזירות והאסונות...
אל הספר