למרבה הפלא לא שמו הפלישתים לב לפרט אלמנטרי : הם ידעו שכוחו תלוי בשערו , ועם זאת לא הקפידו לחזור ולגלח אותו . כך צימח אט אט שער הנזיר שלו שהקנה לו את כל אונו המתפרץ והסורר . כעבור זמן נאספו הפלישתים לזבוח לדגון אלוהיהם ולהודות לו על שנתן בידם את שמשון שזרע חורבן , חללים ומהומה על לא מאומה בארצם הדשנה והבוטחת . לאחר שהערו אל קרבם כמויות נכבדות של יין עקרון משובח ולאחר שעיניהם שבעו כבר את מראה המחוללות הפרידות העירומות , החליטו להביא את שמשון ולהפיק ממנו קצת בידור זול . כשהעלו את הדני העיוור מבור הריחיים ביקש מהנער שהוליך אותו להעמידו בין שני העמודים התומכים את מקדש דגון כולו . הנער עשה כבקשתו והציב אותו שם , נוכח המון הפלישתים שבתוך המקדש ועל הגג , ושמשון נשא את עיניו הסומות לשמים וביקש מאלוהים שיזכור אותו ויטה לו חסד עוד הפעם , למען ייקח נקם מן הפלישתים שאהב ושנא כל חייו . אחר כך התייצב בין שני העמודים , הניח יד אחת על כל עמוד , זעק "תמות נפשי עם פלישתים" ודחף בכל כוחו את העמודים לצדדים . זעם עברי עתיק היה בדחיפה הזו , זעם שאפילו כתובת ברורה אין לו , ותיסכול עמוק היה בה , תיסכול על בגיד...
אל הספר