יום אחד העלו נדב ואביהוא בני אהרון הכהן אש זרה לפני אלוהים . נראה שליוו את המעשה בשתיית יין ובשמחה כדרך שאר העמים . בתגובה הוציא אלוהים אש משלו , אש קודש חמורה ונחרצת , ושרף את שניהם . אחר כך עוד הרעים בקולו על אהרון אביהם שהוא לא יסבול שום פשרות בענייני קדושה . אהרון , משותק מצער וכאב , לא ענה דבר . משה הורה לו לשאת את בניו אל מחוץ למחנה ולא להראות כל סימני אבל עליהם . לנותרים ממשפחת אהרון הורה להישאר בתחומי אוהל מועד כדי שאלוהים לא ימית גם אותם בזעמו הקדוש . אז דיבר שוב אלוהים אל אהרון והורה לו לא לשתות שיכר ויין בתחומי אוהל מועד ולהבדיל הבדלה חמורה ונחרצת בין תחום הקודש לתחום החול , בין הטהור לטמא . כך הוכרזו כל אורחות בני האדם וחייהם הרגילים בבת אחת כטמאים . בהמשך דורגו החיים וחולקו לתחומים ולתת תחומים , לסעיפים ולתת סעיפים , על פי מידת הטומאה והטוהרה שבהם . דבר לא היה עוד פשוט וטבעי . העברים הוסיפו לנדוד , ולעיתים נדמה שהם הולכים סחור סחור במדבר , שהמדבר צומח סביבם ומשבש את חוש הכיוון שלהם , שאין דבר מלבד המדבר . עוד ועוד מצוות ניתכו על ראשם עם השמש הקופחת . שוב ושוב עלו המחאות וה...
אל הספר