תוך זמן קצר התברר למצרים שמדובר בתרמית בקנה מידה אדיר . באיחור מסוים הבינו שהתערבות המודיעיניות היו שגויות לחלוטין : המון העבדים הזה כלל לא התכוון לזבוח במדבר ולחזור אחרי שלושה ימים , אלא לזבוח במדבר ולהמשיך לכיוון כנען , לברוח לבלי שוב . כשעמדו המצרים על טעותם הם התארגנו במהירות ויצאו לרדוף את ישראל עם שש מאות מרכבות ברזל מאוישות ומחומשות בכבדות . הם הדביקו אותם בעת שישראל חנו על שפת ים סוף . כשראו העברים את המון המרכבות עולות לקראתם נחרדו מאוד וצעקו אל משה למה הוציא אותם למות במדבר . הוא השיב להם שיתאזרו בסבלנות ושאלוהים יופיע , יעשה להם ניסים ויילחם למענם . אלא שהוא עצמו צעק אל אלוהים , כדרכו , עד שאלוהים הופיע , הסיע את עמוד הענן ויצר מסך עשן בין חיל המצרים לבין מחנה ישראל . אז נטה משה את ידו על הים ורוח חמה מן המדבר באה על המים ונשבה בהם כל הלילה . הרוח ייבשה את המים והסיעה אותם לצדדים עד שנבקעו ונעמדו מזה ומזה כנד אדיר של רסיסי ים רקועים . בין שתי חומות המים נמתחה דרך של קרקע יבשה ומעליה התייצבה מין חופה של מים . ישראל עמדו נוכח הים שנפתח ונסוג מפניהם וחששו להיכנס אל בין שתי חומו...
אל הספר