אבל היו שהביטו בקשת ההיא מלאי פקפוק . היו שידעו שהאל , שהחריב את כל עולמו ורצח את כל ברואיו במבול , כמו נפחת וקמל בימים הללו . כמו אין יותר למה לצפות ממנו ; כמו נשמטו גם העתיד וגם העבר ונבלעו בתוך התוהו חסר הפשר ששב והציף את הארץ . קשת אחת לא תרפא זאת . אותם שידעו זאת קומתם שחה ותקוותיהם נקטמו . גם ההבטחה לזרע וקציר , קיץ וחורף שלא ישבתו עוד לא ניחמה אותם . הם פסעו על אדמתו של אלוהים שחוחים ומפוקחים . אחד מהם היהאברהם שלונסקי שסיפר לימים כי התפילות כולן קמלו מאותו יום , ואף היום האחרון , יום הגאולה , שמט את כל כתריו . דבר לא חזר לתיקונו ; השמש נוכרייה , הסהר קר , מקשיח ונפחת , "וכה הומןל וכה צפד - T מקמט v ' ? : - כל T שתמר . ? ? •? ושהיה TT v : אחד " . TV בפה נותרה חמיצות והעבר עטה גם על ההווה והעתיד גוונים של פיכחון מר :
אל הספר