עם תום מעשה הבריאה בא היום השביעי שנקרא שבת . ביום זה כבר לא עשה אלוהים דבר . הוא קידש אותו ובירך אותו , התבונן במעשיו ועדיין היה די מרוצה . אבל הוא לא יכול היה להיות מרוצה לגמרי , שכן עוד לפני כן התחילו הדברים להשתבש . האדם שהוצב בגן עדן חטא , אכל מפרי עץ הדעת , ואת העולמות החדשים כולם אחזו סחרור , תזזית וטירוף מערכות . היה זה בערב שבת בין השמשות , כשהכל כבר היה מוכן ומזומן להיות עולם שלם ומתוקן ככל האפשר , הטוב שבעולמות האפשריים . לא לגמרי התברר אם החטא הוא ששיבש את הכל , או שהשיבוש היה מובלע בדברים מלכתחילה והחטא היה רק הזרז . על כל פנים , הקלקול שהתרחש בגן עדן החל כבר להסתמן מלמעלה וגרף את המציאות כולה . למעלה הוכנו כלים להכיל את האור האלוהי שהיה אמור לרדת בהדרגה ממקור האור העליון ולמלא את העולמות כולם . אחרי שנערכו הכלים לקבלו נוצק האור אל תוכם . אלא שכמות האור היתר . רבה מדי והכלים לא עמדו בעומס ונשברו לרסיסים . שברי הכלים צנחו מגבהים אדירים , מתערבלים במפלי אור שותת במורד , מתפזר לניצוצות מטאוריים של חומר אלוהי מתעבה ומסתרבל , עד שכל התערובת הנגיפה הזו נחבטה אל קרקעית התהום שחיכ...
אל הספר