ועדיין היתה אפילה שוררת ברקיע ובארץ והזמן עוד לא נפרד לתקופות מובחנות . אז לכד אלוהים את השמש והירח , שהיו בעצמם אלים , ואילץ אותם להאיר את העולם . את השמש אילץ לעלות בכל יום עם שחר על מרכבתה המהודרת . המרכבה היתה רתומה לשתי רוחות - האחת בדמות ציפור חול והשנייה בדמות נחש נחושת . לשתיהן היו פני אריה , סנפירי לווייתן ותריסר כנפיים . הן משכו את מרכבת השמש במסלולה המייגע ברקיע , מלווה תשעים ושש דבוקות של מלאכים שהקיפו אותה מכל עבר , ספק כמשמר ספק כמשמר כבוד . מאז היתה השמש הולכת ומנסרת בכל יום ברקיע , ממלאת את העולם רעש נטירה ואבק שמים זהוב תכלכל . אלוהים גם החליש את כוחה השורף והמגלה בכך שהיזה עליה מים . לבסוף התעצבה השמש במתכונת הבאה : חציה אש וחציה ברד , והברד מצנן את האש . אלמלא כן , היתה השמש שורפת את העולם . בקיץ מופנית מחצית האש כלפי מטה ומחצית הברד כלפי מעלה , ובחורף מתהפכת השמש ומפנה את מחצית הברד כלפי מטה . בערב יורדת השמש וצוללת באוקיינוס המכבה במימיו את שלהבותיה . כל הלילה היא קבורה באוקיינוס , קרה ורטובה , ולפנות בוקר היא עולה משם , כבויה לגמרי , ורוחצת בנהר של אש המייבש אותה ...
אל הספר