גם משנכנס העם לארץ והתיישב על האדמה חזר האל והוכיח אותו מפי נביאיו על שאינו עומד בתנאי הברית שנכרתה במדבר ולכן ימאס בו בסופו של דבר ויפיץ אותו מעל אדמתו , יגרש אותו מן הארץ שמעולם לא היתה שלו . עבור הכנענים שהוסיפו לשבת בה הוסיפה הארץ להיות מקום , בית , ואילו עבור היהודים היתה פחות ופחות בית , יותר ויותר מקום קדוש , חלקת אלוהים , משאת נפש , מחוז געגועים לא מתממשים , משהו פריך , ערטילאי , משהו שמתפוגג בעוד הרגליים מנסות להיאחז בו . מקום לא מקום . הארץ היתה מקום שקשה לחיות בו , ולכן הפכה למקום שמן הראוי למות בו . ככלל היה סמאל ממונה על המוות בכל מקום , אבל במה שנוגע לארץ ישראל ניטלה ממנו הסמכות הזו וניתנה למלאך גבריאל . לצורך העניין הוקצתה לגבריאל מחלקה מיוחדת של מלאכים שלא היו חלק מצבאותיו של סמאל . מלאכים אלו מנו כמספר בני האדם וכל אחד מהם היה ממונה על נפש אחת בלבד . מרגע שנטל את הנפש האחת ההיא , היה גם הוא עובר מן העולם . כממונה עליון על המוות בכלל - בארץ ישראל ובשאר מקומות - התמנה מטטרון . ההליך כולו היה קצת מסורבל : בכל יום הודיע אלוהים למטטרון מי הם שנגזרה עליהם מיתה , מטטרון העביר...
אל הספר