למחרת עלה משה שוב להר וביקש מאלוהים למחול לעם , או למחות אותו עצמו מספרו . אלוהים ענה שהוא מעדיף להתחשבן עם העם שחטא לו . משה שב וירד אבל נטה את אוהלו מחוץ למחנה וקרא לו אוהל מועד . אז ירד הענן מההר , הפך לעמוד ענן והתייצב מול אוהל מועד , וכל העם ראה את אלוהים מדבר עם משה פנים אל פנים . אבל משה לא ראה את פניו של אלוהים , כי שום אדם לא יכול היה לראות את פניו ולהישאר בחיים . אלוהים הסכים להראות לו רק את אחוריו . כעת הורה לו אלוהים לפסל שני לוחות כמו אלה ששיבר ולעלות איתם להר . הוא הבטיח שהוא עצמו יכתוב עליהם את כל שהיה כתוב על הלוחות הראשונים . אבל כשעלה משה להר , ושהה שם שוב ארבעים יום ולילה עם אלוהים מבלי לאכול ומבלי לשתות , נראה שהוא עצמו כתב את התורה על הלוחות מפי אלוהים . כשירד משם משה לבסוף קרן עור פניו . לכן נאלץ לשים על פניו מסווה , כדי שהאנשים לא ייפגעו מן האור האלוהי . לריש לקיש נודע שהאור האלוהי על פניו דבק בו משום שהתורה נכתבה אש לבנה על גבי אש שחורה ומשה היה מוחה את קולמוסו בשערו בשעת הכתיבה . הפעם לא נעשה עוד עגל , הלוחות לא שוברו , ומשה העביר את התורה שנכתבה עליהם אל העם ....
אל הספר