התנין היה יצור קדום ששרר בימים ובנהרות . בתחילה היו עשרה תנינים - התנין הגדול ועוד תשעה תנינים ששטו בתשעה נהרות . תשעת הנהרות , שנקראו גם יאורים , התפצלו מנהר הפישון שזרם לבבל והיה אחד מארבעת הנהרות שיצאו מעדן . התנין הגדול היה מפיח רוח שחורה בנהרות ומחשיך את המים , עד שהופיע אלוהים ונפח רוח בהירה והאיר את המים . אז גרר אלוהים את התנין הגדול ואת תשעת האחרים ליבשה , רוצץ את גולגולותיהם ופילח את גופיהם . אבל גם אלימות נחושה זו לא גרמה למותם , ולכן העמיד עליהם אלוהים שומרים עד שיבוא קיצם , שהיה מתוכנן ליום הדין . התוכנית היתה לצאת רק אז למלחמה בתנינים הנותרים לפליטה , אבל בינתיים גבר כוחם מאוד . המקובלים סיפרו שאלוהים הרג את נקבת התנין אבל התנין הזכר נסוג ללא פגע אל מעמקי החושך . האל שלח את האור שהשליט על העולם אל המעמקים הללו , אבל האור שייבש את הלחלוחית האפילה האיר גם על ראש התנין ששאב ממנו כוח והתעצם במעמקי המעמקים . האל הבין כי לא יוכל להבים כך את התנין ולכן נסוג וגנז את האור הראשוני . רק גרגרי אור מעטים זרע בגן שמימי עליון , לקיים בהם את העולם . את מעמקי החושך גדר ואטם ולא הניח לשום ...
אל הספר