האל עצמו הסתגר בשמיו הגבוהים והבודדים , התרומם והתרחק עוד אל עליות הגג המפותלות של רקיעיו השחורים . יש ששמעו אותו בוכה שם על החורבן והגלות , אבל אחרים אמרו שהוא הוגה בבית המקדש הבא , אותו יבנה לגמרי לבדו , מכוח ספירת תפארת , ספירת הזכר , לב כוחו ועצמותו , לא עוד כמקום לשכינה אלא כמקום לו לבדו . עם זאת , גם בשנים שלאחר מכן הוסיפו לחלחל שמועות עקשניות שהפירוד אינו גמור ומוחלט , ושהאל חורג מדי פעם מרקיעי הרקיעים שלו ויוצר מגע עם השכינה , אפילו שוכב איתר , כפי ששכב עם האלות הראשונות . אבל על פי רוב נותר האל הזכר רחוק ומרומם , בלתי מושג ובלתי נגיע . הוא הלך והסתעף , הלך והתפרט לכלל מערכת כוחות סבוכה ועמוסת רכיבים , גוף זכרי ברקיעים קרים ובוהקים , מתרחקים והולכים מן העולם האנושי . גם בתוך האורגנון הזכרי הזה התעצבה לה מין נשיות , אלא שזו היתה נשיות של זכר המנסה להוליד נשיות מתוכו , מנסה להיזכר נשיות מהי , לאחר שזו כבר התרחקה ממנו כל כך . היו אלו געגועים לאישה , געגועים של מי שכבר אינו יודע לקרוא לגעגועים בשמם , של מי שכבר אינו יודע לקרוא לאישה בשמה .
אל הספר