עוד לפני שבני האדם ידעו לכתוב את סיפוריהם ואת סיפורי האלים שלהם היו כאן אלות . הן היו גדולות , יציבות ורחבות אגן , נדיבות , שופעות , אדירות כוח ועתירות חלב ופריון , חיים , חסד ורחמים . הלוחמים והציידים יצאו מהן ושבו אליהן . הן היו המקום , הבית , המקור , החום והנחמה . מהן צמח הדגן , שפע היצהר , ניגר התירוש . אבל אט אט חתרו תחתן הגברים האנוסים והמונקים , ביקשו להם עוצמה , ביקשו לפרוץ החוצה , זקורים וזקופים , ביקשו לגעת בשמים בחרבותיהם , ביקשו לפרפר במרומים , ביקשו חיי נצח שאינם מסתיימים בהיספגות איטית ומענגת אל מתיקות הרחם . כך עלה והתייצב אל , אבי האלים , לצד האשרה , אם כל האלים . ולצד בתה של האשרה , העשתורת , אלת הפריון שפירוש שמה , "רחם" התייצב אחיה , הבעל , שתבע מעתה בעלות על היבולים . אבל כוחה של העשתורת היה עדיין רב , גם משום שלצידה ניצבה אחותה הנמהרת והנזעמת ענת , האלה הלוחמת בעלת המזג הסוער שהיתה מחוללת רעידות אדמה כשרקעה ברגליה בזעם , שעשתה שמות באויביה וצחקה בעליזות כשדמם ניגר במורד ירכיה המרהיבות . האלים הגבריים נזקקו כבר פחות לחלבה ולחומה של העשתורת אבל לא העזו להתחכם יותר מד...
אל הספר