ברכנו את הברכות המסורתיות , אמרנו את התהילים , ולסיום שרנו חד גדיא , השיר הנורא שבו , בשם הצדק , רשעות תופסת רשעות , מוות תופס מוות עד שלמלאך המוות בתורו , נחתך צווארו על ידי הקב"ה . אהבתי שיר נאיווי זה שבו הכל פשוט כל כך , פרימיטיבי כל כן . החתול והכלב . המים והאש . הרוצחים והקר בנות מסתובבים סביב סביב , כולם מקבלים אותו עונש בתוך אותה המערכת . אך באותו ערב הפריע לי השיר . מרדתי נגד ההשלמה עם הגורל , הטמונה בתוכו . מדוע פועל השם תמיד מאוחר מדי ל מדוע הוא לא נפטר ממלאך המוות בטרם רצח את קרבנו הראשון י זוכרים אנו את יהודי גיטו ורשה אשר פתחו במרד נגד הנאצים בליל ראשון של פסח . פסח חזר שוב לגיטו . מלות הסדר בעלות משקל העבר נאמרו וכוסו של אליהו הנביא ממתינה לו אך מלאך המוות תפס את מקומו כרגיל — נובח הגרמני את פקודותיו כרגיל — המלים מלוטשות ומדויקות כרגיל — גורלם של יהודים נוספים בידיו : מי יחיה ומי ימות בליל פסח זה 1 אך יהודים נוספים לטבח לא יובלו . הלעג הנאצי האכזרי לא נשמע עוד והמשקופים והמזוזות אדומים הלילה מדמם של יהודים חפשייס שיילחמו עד תום . ( תורגם מאנגלית )
אל הספר