סגולותיה של התפילה הנישאת על ידי החולה , או האדם הנמצא במצוקה , עבור עצמו , מוכרות היטב ביהדות מאז ימי אבותינו . על פי המסורת היהודית , התפילות היוצאות מלבו של הסובל , אמורות להיות אפקטיביות פי כמה וכמה מאלו הנאמרות עבורו על ידי אחרים . משום כך , מעודדת היהדות אמירתן של תפילות אלו והיא מעניקה להן לגיטימציה פולחנית להאמר בציבור במקרים בהם מתייחסת התפילה לציבור כולו . הפרק שלפנינו דן בתפילות שאנו מכנים "אנקת , "אסיר משום שנתחברו ונאמרו על ידי יהודים , אשר חיו תחת השלטון הנאצי . דיוננו מתייחס הן לתפילות עצמן והן למסגרות בהן נאמרו . נפתח בבעיית קיום תפילות בהעדר מניין , בעיה שעלתה עוד בגרמניה של שנות השלושים . סוגייתנו השנייה מתמקדת בבעייתיות הקשורה באמירתה של התפילה לשלום המלכות והמדינה הנותן" ) ( "תשועה בתשע ארצות שהיו תחת שלטון נאצי או פאשיסטי . חלקו האחרון של הפרק מוקדש לתפילה בשנות המלחמה : לבעיות קיום תפילה בשלושה מצבים—בגטו , בהעדר גטו ובמחנה , ולתפילות המיוחדות שנכתבו תחת עול הנאצים . בעיית מיעוט המקורות וחוסר האיזון בהם , עליה עמדנו בפרק המבוא , באה לידי ביטוי חריף בפרק זה . המחסו...
אל הספר