בין כל ההוגים של ההשכלה העברית שדנו בתפיסת 'יהדות ההשכלה' בהכללות ובתיאוריה , היה שאול ברלין ( 1794-1740 ) היחיד שהציע תיקונים של ממש ו'שולחן , 'ערוך הלכה למעשה , לריפורמה ביהדות . בתוך קבוצת המשכילים העבריים , להבדיל מאלה שעיקר יצירתם הייתה בשפה הגרמנית , שיידונו בהמשך , היה ברלין מן הקיצוניים בתפיסת היהדות . אירוני הוא שברלין היה רב חרדי לכאורה שכיהן ברבנות בפרנקפורט דאודר , והתייחס למישפחת רבנים ידועה . אביו היה ר' צבי הירש לווין , רבה של העיר ברלין . אך אוליי משום בקיאותו ביהדות וכהונתו כרב היה זה דווקה ברלין שהעז לגעת בגופה של ההלכה ולדון בפרטיה במקום לפנות אל הרבנים במינשר או קול קורא , כמשכילים אחרים , בדרישה כללית להקל , 1 לשנות ולעדכן . אפשר לשער , כי קיצוניותו לא הייתה מנותקת מאישיותו ומסיכסוכים אישיים שהיה מעורב בהם . הללו נבעו מביקורתו החריפה נגד הרב רפאל הכהן , רבן של שלוש הקהילות אה"ו - אלטונא , המבורג וואנסבק , על סיפרו תורת קותיאל , ששאול ברלין פירסמה בעילום שם בספר מצפה יקתאל . בעיקבות ביקורת זו , הוטל חרם על מחבר הספר , שזהותו הייתה ידועה לנוגעים בדבר , התגלע פולמוס פ...
אל הספר